אם הייתם אל/ה בפנתאון, איזו מתנה הייתם מביאים לעיר כדי לזכות באהדתה?

​

מה אתם מרגישים כשהים גועש, ומה אתן מרגישות כשהוא רגוע?

מים או שמן? האגדה על אל הים ואלת הערים

פּוֹסֵידוֹן אל הים היה אל אדיר בפנתאון האלים היוונים, וכמו הים, היה לו מזג סוער וגועש. לפּוֹסֵידוֹן היה קלשון בעל שלוש שיניים ובעזרתו יכל לבקע אדמה והרים במכה יחידה, ובכך לגרום לרעידת אדמה בכל העולם. 

למרות שהיתה לו שליטה על כל הימים בעולם פּוֹסֵידוֹן לא היה שבע רצון וחמד גם מרחבים נוספים על פני האדמה. יום אחד החליט פּוֹסֵידוֹן שהוא מעוניין לשלוט בעיר אָטִיקָה, כדי להשיג זאת היה עליו להתחרות באלה מגינת הערים, האלה אַתֵנָה. אַתֵנָה נענתה לאתגר רק לאחר שהתייעצה עם תושבי העיר אתונה, אשר אהבוה וראו בה פטרונית. האתונאים יעצו לה להתחרות מול פוסידון על הסוגיה - מי יכול להעניק לתושבי אתונה את המתנה הטובה ביותר? וכך היה.

ראשון לגשת לאתגר היה פּוֹסֵידוֹן. הוא הכה בקלשונו באקרופוליס ולפתע פרץ נחל מים מלוחים. אַתֵנָה לא התרשמה מן המחזה, הניחה את חניתה על האקרופוליס, ולפתע צמח במקום עץ זית (בתקופת האלים הזית שימש מקור עיקרי לשמן למאור, בישול ובשמים). תושבי אָטִיקָה שמחו על המתנה שהעניקה להם אַתֵנָה ובחרו בה.

פּוֹסֵידוֹן לא ויתר והזמין את אַתֵנָה להילחם נגדו, אך זאוס תבע כי המחלוקת תובא לבוררות בפני האלים. האלים תמכו בפּוֹסֵידוֹן, ואילו האלות תמכו באַתֵנָה. זאוס נמנע מלהצביע, ולכן הכף נטתה לטובת אַתֵנָה אשר זכתה ברוב קולות הפנתאון. פּוֹסֵידוֹן נמלא זעם על הפסדו השני והחליט להציף במים את המישור המקיף את העיר אָטִיקָה. תושבי העיר המפוחדים חשו שלא נותרה להם ברירה אלא לסגוד לפוסידון כדי לרצותו. סגידת תושבי אָטִיקָה לא ספקה את תיאבון השליטה של פּוֹסֵידוֹן החמדן לאורך זמן, אשר המשיך להרפתקאות ומלחמות אשר גרמו לים לגעוש ולשצוף. בפעם הבאה שתגיעו לים גועש, חשבו מה עשוי היה לעצבן את פּוֹסֵידוֹן אל הים...

לכבוד הקיץ

מילים ולחן : דני סנדרסון

הגיע זוג שבא לדוג עם אוהל מידי
בנו ביתם אל מול גולן, שני מטר לידי.
ובינתיים אל המים רצו קיטנים,
עשרים וארבע ילדות ושנים עשר בנים.

גלים על פני המים...

אחרי שעה הכל הפך לנחלת הרוב,
ארטיקים מתלקקים ומטקות על החוף.
והחלום שבא פתאום נגנז ונעלם,
השאיר אותי למנוחתי עם אלף איש בים.

גלים על פני המים...

​

לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר.
אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר
את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור.
ולכבודה עם עפרון כתבתי שיר מזמור:

עם בגד ים יצאתי פעם אל חוף ביום אביב.
שמיכה מבד, עיתון ביד ושמש מסביב.
מצאתי חול פנוי מכל אדם ובהמה,
ואת עצמי פרקדתי בין ים ליבשה.

גלים על פני המים
ושקט של שמים.
חלום אביב עולה,
ואותי הוא ממלא.

​

מציל בטל שכב בצל, השגיח על הנוף
ושתי זקנות על כסאות אמרו לו בוקר טוב.
אדון פועל המתעמל פשט מכנס שחור,
הוריד חולצה, נתן קפיצה וסלטה לאחור.