החצב שגילה את האמת

סיפור ליום הכיפורים (מתאים לגילאי יסודי)

הדבר אירע בימי שלמה המלך, החכם מכל אדם.

בכפר קטן בדרום הארץ חי איכר זקן ולו שדה ושני בנים. היו שלושתם מעבדים את השדה ונהנים מיבולו הרב. כאשר קרבו ימי האב הזקן למות, קרא אליו את שני בניו ואמר להם בקול רועד: 'אני מוריש לכם את השדה הטוב שלנו. וכדי שלא תפרוץ ביניכם מריבה חילקתי את השדה לשני חלקים שווים בגודלם'. 'איך נכיר את הגבול המחלק את השדה שלנו?' שאל האח הבכור, וזיקים מרושעים הבזיקו מעיניו. 'בבוא עונת הזריעה יתגלה גבול החלוקה... במו ידי…' - לא סיים האב הזקן את דבריו, עצם את עיניו ומת.

 

ביגון וצער קברו הבנים את אביהם. יום יום הלך האח הצעיר והניח פרחים על קבר אביו. באותו זמן נהג האח הבכור לצאת בסתר אל השדה כדי לגלות את סוד הסימון של גבול נחלתו. בליבו זמם להזיז את הגבול, כך שחלקתו תגדל על חשבון חלקת האח הצעיר. אך דבר לא השתנה בשדה.

תם הקיץ החם, הגיע הסתיו ועמו עונת הזריעה. שוב יצא האח הבכור אל השדה, ונדהם לגלות: את השדה חצתה שורת חצבים זקופים ופורחים. הבין הבכור כי אביו ניצל את תכונת החצבים לפרוח בסתיו - האב חפר את בצלי החצבים מתוך השדה, ושתל אותם בקו ישר - גבול בין שני חלקי השדה.

המתין האח הבכור ללילה, וכשהחשיך יצא אל השדה, חפר ועקר את בצלי החצבים ששורשיהם חצבו והעמיקו באדמה היבשה, ומיד שתל אותם במרחק ניכר ממקומם בתוך חלקת האח הצעיר. כך הגדיל הבכור את שדהו על חשבון חלקת האח הצעיר. סיים הבכור את מלאכתו וחש צריבה עזה וגירוד בכפות-ידיו.

 

בבוקר יצא הצעיר אל חלקתו, והנה ראה שחלקת שדהו קטנה מאוד, ואילו חלקתו של אחיו הבכור גדולה פי כמה. הרים הצעיר קול זעקה. בא הבכור והיתמם:

'מה נזעקת, אחי היקר?'

'כיצד גדול השדה שלך משלי? לא יתכן שכך חילק אבינו את השדה!'

'עיניך הרואות! אסור לנו לשנות את מעשה אבינו…'

 

עוד הצעיר זועק, ושלמה המלך עובר שם במרכבתו. עצר המלך את המרכבה, ירד ושמע את דברי האחים. הבכור התעקש שאסור לשנות את מעשה האב, והצעיר טען כי לא יתכן שאביהם העדיף את הבכור.  

'הנה, ראה!' הסביר הבכור, 'אבינו שתל בצלי חצבים לסימון חלוקת השדה. כך סמן יהושע את גבולות נחלות השבטים, בחצבים. החצבים הם עדי אמת!'.

הסתכל שלמה על האח הבכור וראה כי הוא מגרד בכוח את כפות ידיו. חייך המלך החכם ואמר:

'אכן, החצבים יגלו את האמת! הראה לי את כפות-ידיך!', פרש הבכור את כפות-ידיו לפני שלמה המלך, והנה הן אדומות וצורבות. 'רק מחצית האמת נתגלתה' לחש שלמה, ויצא לסרוק את השדה. חיפש וחיפש עד שמילא את מבוקשו.

הזעיק את שני האחים ואמר: 'החצבים פעלו כאן כמו מכונת אמת: הם גילו לנו את האמת. כאשר נוגעים בבצל החצב הוא גורם לצריבה עזה בידי הנוגע בהם, ואחר כך לגירוד נורא. כאשר עוקרים בצל חצב, חלק משורשיו יישארו בקרקע. והנה, ראו את שורת שרידי השורשים הישרה, היא המחלקת את השדה לשני חלקים שווים. משורה זו חפר וחילץ הבכור את הבצלים. כאשר העבירם לשדה האח הצעיר, וקיווה כי כך יגדיל את חלקתו, גרמו לו בצלי החצבים צריבות בכפות-ידיו.'

 

שלמה המלך סיים את משפטו: 'העונש שאני מטיל עליך, האח הבכור פשוט: אתה תקבל את חלקת השדה של אחיך הצעיר, והוא יקבל את החלקה שלך - כפי שאתה, במו ידיך, חלקת…'.

ע"פ אגדה מתוך הספר 'פרחי אגדה', מאת עמוס בר, הוצאת ידיעות ספרים

שיח והעשרה בעקבות הסיפור

מה דעתכם על העונש של שלמה המלך? האם יש לכם רעיון לפתרון אחר?

האם גם לכם יש לעיתים מחלוקות עם האחים/יות? כיצד הן נפתרות?

האם אתם מכירים צמחים נוספים עם תכונות מיוחדות?