הַגְּלוּיָה‭ ‬שֶׁל‭ ‬לֵיאוֹן‭ // ‬סִפּוּר‭ ‬לִילָדִים

​

שָׁלוֹם, קוֹרְאִים לִי לֵיאוֹן, וַאֲנִי עוֹד מְעַט בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי חַי עַכְשָׁו בְּבֵית הַיְּתוֹמִים שֶׁל יָאנוּשׁ קוֹרְצָ'אק. דּוֹדָה שֶׁלִּי הֵבִיאָה אוֹתִי לְכָאן. גַּרְתִּי אֶצְלָהּ, אֲבָל הַיָּמִים נַעֲשׂוּ קָשִׁים וְהִיא רָצְתָה שֶׁיִּהְיֶה לִי בַּיִת טוֹב יוֹתֵר, אָז הִיא הֵבִיאָה אוֹתִי אֶל בֵּית הַיְּתוֹמִים שֶׁל קוֹרְצָ'אק. אוֹמְרִים שֶׁהוּא אִישׁ מְאֹד טוֹב.

 

וּבְבֵית הַיְּתוֹמִים רַעַשׁ, הֲמֻלָּה שֶׁל יְלָדוֹת וִילָדִים, וְהָמוֹן חֻקִּים חֲדָשִׁים: לָקוּם מֻקְדָּם, לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר, לְבַשֵּׁל וּלְנַקּוֹת... כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַטָּלוֹת... לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לְזֶה. בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהַיְּלָדִים סְבִיבִי נִרְדָּמִים וְהַכֹּל שָׁקֵט, אֲנִי נִזְכָּר בַּבַּיִת שֶׁלִּי הַיָּשָׁן, וַאֲנִי חוֹשֵׁב עַל אִמָּא, עַל אַבָּא. לָקַח לִי הַרְבֵּה זְמַן לְהַרְגִּישׁ פֹּה בַּבַּיִת, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי שָׂמֵחַ לִחְיוֹת יַחַד עִם כָּל הַיְּלָדִים שֶׁל בֵּית הַיְּתוֹמִים.

 

לַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁקַּמְתִּי לַשֵּׁרוּתִים, שָׁמַעְתִּי קוֹל בֶּכִי לְיָדִי. הִקְשַׁבְתִּי בְּשֶׁקֶט... זֹאת הָיְתָה אָנָה, יַלְדָּה בַּת שֶׁבַע, שהִגִּיעָה לְבֵית הַיְּתוֹמִים רַק לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים. נָתַתִּי לָהּ יָד וְדִבַּרְתִּי אִתָּהּ. הַמְּטַפֶּלֶת הִסְכִּימָה שֶׁאֲלַוֶּה אוֹתָהּ חֲזָרָה לְמִטָּתָהּ בְּחֲדַר הַבָּנוֹת. שַׁרְתִּי לָהּ שִׁיר שֶׁזָּכַרְתִּי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה שָׁרָה לִי, שַׁרְתִּי עַד שֶׁנִּרְדְּמָה. כָּךְ גַּם בַּלַּיְלָה הַבָּא וּבְאֵלּוּ שֶׁאַחֲרָיו. בְּכָל בֹּקֶר אָנָה חִיְּכָה אֵלַי, וַאֲנִי חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ חֲזָרָה.

 

​

הִתְחַלְתִּי לִדְאֹג לָהּ - שֶׁהִיא מִתְעוֹרֶרֶת בַּבֹּקֶר וּמַסְפִּיקָה לֶאֱכֹל, שֶׁהִיא מַצְלִיחָה לַעֲשׂוֹת אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁלָּהּ. הִיא הֲרֵי קְטַנָּה כָּל כָּךְ, וְלֹא קַל לְהִסְתַּדֵּר לְבַד.

 

כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת קָרָא לִי הַמְּנַהֵל יָאנוּשׁ קוֹרְצָ'אק לְחַדְרוֹ. חָשַׁשְׁתִּי. אוּלַי עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר וְהוּא יִנְזֹף בִּי? מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בְּחַדְרוֹ, מִלְּבַד בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הִגַּעְתִּי לְבֵית הַיְּתוֹמִים.

 

"לֵיאוֹן", הוּא אָמַר, "אֲנִי רוֹצָה לָתֵת לְךָ גְּלוּיָה."

 

"גְּלוּיָה?" שָׁאַלְתִּי.

 

"גְּלוּיָה. גְּלוּיָה עַל מַעֲשֶׂה טוֹב, מַעֲשֶׂה חָשׁוּב. יְלָדִים רַבִּים סִפְּרוּ לִי שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לְאָנָה הַצְּעִירָה, וּמִבְּלִי שֶׁהִתְבַּקַּשְׁתָּ. רָאִיתָ אֶת הָעַצְבוּת וְהַבְּדִידוּת שֶׁבָּהּן הָיְתָה שְׁרוּיָה, וּבָחַרְתָּ לִהְיוֹת אִתָּהּ וְלַעֲזֹר לָהּ. בִּזְכוּת חֲבֵרוּת הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ אַתָּה מְקַבֵּל אֶת גְּלוּיַת הָעֶזְרָה הַהֲדָדִית, הַפְּרָס החָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ."

 

הֶחְזַקְתִּי אֶת הַגְּלוּיָה בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת. הִיא הָיְתָה יָפָה כָּל כָּךְ! שַׂמְתִּי אוֹתָהּ בַּקֻּפְסָא שֶׁבַּתָּא שֶׁלִּי, הַקֻּפְסָא שֶׁבָּהּ שָׁמַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הֲכִי חֲשׁוּבִים שֶׁלִּי, תְּמוּנָה שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא מִפַּעַם, וּמַטְבֵּעַ מְיֻחָד שֶׁמָּצָאתִי בָּרְחוֹב. עַכְשָׁו יֵשׁ לִי גַּם אֶת הַגְּלוּיָה שֶׁל הַמְּנַהֵל קוֹרְצָ'אק. אֶשְׁמֹר אוֹתָהּ אִתִּי תָּמִיד.